דלקת בגיד אכילס

כיצד מאבחנים דלקת בגיד אכילס?

מטופלים הסובלים מדלקת בגיד אכילס בדרך כלל יתלוננו על כאבים חזקים ואף משתקים לאחר הליכה או עיסוק בפעילויות ספורטיביות (רכיבה, ריצה, קפיצה, ריקוד וכו’). הכאב יהיה ממוקם באיזור נקודת היאחזות הגיד בעקב או 2-6 ס”מ מעליה.

סימפטומים נוספים:

כאב בשעת מתיחת הרגליים, למשל כאשר עומדים על קצות אצבעות.

כאב ונוקשות באיזור הגיד בבקרים.

התעבות של הגיד שהינה נראית לעין או מורגשת במישוש.

הסימפטומים יהיו חזקים במיוחד לאחר פעילויות ספורטיביות המכבידות על הגיד. כמו כן, במקרים רבים הסובלים מבעיה זו מתלוננים על כאבים במשך תקופות מסוימות שביניהן הפוגות ואחריהן הכאבים חוזרים.

מה יכול לגרום לדלקת בגיד אכילס?

• ריצה ממושכת למרחקים – ככל שהריצה היא למרחקים ארוכים יותר
וככל שהריצה היא לפרק זמן ממושך יותר ומתבצעת בעיקר על גבי משטח גס – הסיכוי לפגיעה גובר

• ככל שכף הרגל שטוחה יותר (פלטפוס) נוצר עומס על צד אחד של הגיד וזה עלול לגרום לדלקת בגיד

• הגבלה וחולשה בשרירי התאומים ובטווחי התנועה שבקרסול

כיצד מטפלים בדלקת בגיד אכילס?

המרכיב הבסיסי בטיפול בדלקת בגיד אכילס הוא מנוחה. עם זאת, המנוחה יכולה להקל על הכאבים ותחושת אי הנוחות, אך לעיתים רחוקות זו מספיקה על מנת לחזור לפעילות מלאה.

דרכי טיפול אפשריות:

מדרסים – לעיתים מדרסים מותאמים אישית יכולים לספק די תמיכה בגיד על מנת להחזיר את המטופל לשגרת אימונים. ברוב המקרים ספורטאים המטופלים בטיפול השמרני חוזרים לפעילות ספורטיבית מלאה תוך פרק זמן קצר יחסית וללא כל מגבלות.

פיזיותרפיה – תוכנית שיקומית אשר תכלול בין היתר פעילות גופנית ומתיחות לחיזוק השרירים התומכים בגיד האכילס, וביניהם שרירי השוקיים. פיזיותרפיה יכולה לכלול גם מובילזציות, עיסוי, אלקטרותרפיה, תרמותרפיה וכו’.

חבישה – חבישה מוגבהת להורדת העומס והמתח מהגיד.

טיפול תרופתי – הטיפול כולל מתן- NSAID’s תרופות אנטי דלקתיות ללא סטרואידים כגון וולטרן. הטיפול בתרופות אלו שנוי במחלוקת מאחר שידוע כי הן תורמות לטיפול אך עם זאת לא הוכחו כמרפאות בשל עצמן. התפרצות מחודשת של המחלה לאחר הפסקת הטיפול בהן הינה שכיחה.

גבס הליכה זמני – בעבר היה נפוץ השימוש בגבס לטיפול בגיד אכילס, אך כיום נמנעים מטיפול זה שכן הוא פוגע בחילוף החומרים המקומי ולכן גם באיכות הריפוי.

ניתוח – מטופלים מופנים לניתוח בגיד אכילס רק במקרי קיצון בהם אף אחד מהטיפולים האחרים, הנקראים טיפולים שמרניים, לא הביא לתוצאות הרצויות.

טיפול שמרני או ניתוח?

כאמור, נהוג להפנות מטופלים לניתוח רק כאשר מגוון האופציות של הטיפול השמרני מוצו והוכיחו את עצמן כלא מועילות, ובכל זאת לכל אחת מהשיטות יתרונותיה.

בעד ניתוח:

במידה שהטיפול השמרני מוצה וכשל בפתרון הבעיה, ניתוח הינו המוצא האפשרי האחרון.

ניתוח פותר את הבעיה מהשורש.

כאשר הניתוח מוצלח – ההבראה היא ארוכת טווח אם לא תמידית.

במקרים בהם ספורטאים עברו טיפול שמרני אשר לא הניב תוצאות, טיפול שמרני נוסף עלול להושיבם על “הספסל” לזמן ארוך ולפגוע בעיסוקם.

בעד טיפול שמרני:

ניתוח הינו האופציה האחרונה לטיפול ולכן, בעיקר במקרה ראשון של פתולוגיה, יש תחילה “לנסות” את מגוון הטיפולים השמרניים.

זמן ההחלמה מניתוח הינו ארוך (עלול להמשך חודשים) ובמהלכו פעילות ספורטיבית אסורה בהחלט.

לניתוח עלולים להיות סיבוכים אשר יחמירו את מצב הגיד.

ברוב המקרים, ספורטאים המטופלים בטיפול השמרני, חוזרים לפעילות ספורטיבית מלאה תוך פרק זמן קצר יחסית וללא כל מגבלות.