דלקת בגיד אכילס – מדריך

דלקת בגיד אכילס

יד אכילס הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגופנו, אך דווקא בשל כך הוא פגיע במיוחד לדלקות. הוא מחובר לשריר התאומים (Gastrocnemius,soleus) ומחבר, למעשה, בין שריר התאומים לעקב. ספורטאים רבים סובלים מדלקת בגיד אכילס, שהינה בעיה שנחשבת לקשה במיוחד לטיפול.

השרירים המחוברים לגיד זה אחראים על תנועת plantar flexion  בכף רגל – משיכת כף הרגל לאחור.

מהי דלקת בגיד אכילס (ACHILIS TENDONITIS)?

• דלקת בגיד אכילס היא דלקת אקוטית שנובעת מתנועות לא תקינות החוזרות על עצמן לאורך זמן ( overuse), וגם עקב לחץ ועומס משקל יתר (over stress).
• במצב הטבעי, כאשר גיד האכילס תקין, הוא מורכב בעיקר מחלבון קולגן מסוג I שהינו אופייני לרקמות חיבור בגוף. לעומת זאת, מחקרים היסטולוגיים מוכיחים כי בגיד חולה ניכר ריבוי בקולגן מסוג III. זהו חלבון דק המאפיין רקמות חיבור דלילות בגוף ותפקידו לתמוך בתאים בודדים בלבד. משמעות הדבר היא שחלבון זה אינו בנוי לעמוד בעומסים גדולים. בגיד פתולוגי יימצא גם שינוי וחוסר סדר במבנה סיבי הגיד שכן הקשרים הרוחביים ביניהם ייפגעו.
• הדלקת נפוצה בקרב ספורטאים (במיוחד פעילות ספורטיבית שמצריכה ריצה ממושכת).

מה זה ACHILIS TENDONIOSIS ?

אחרי השלב האקוטי, המצב הופך לכרוני. ההבדל בינו לבין הדלקת בגיד אכילס הוא שהמאפיינים הדלקתיים לא קיימים, אבל הכאב ממשיך בגלל הדרדרות הגיד שהתרחשה לאורך זמן (Degenerative) עם התעבות הרקמה, היווצרות צלקת וקרעים קטנים. מצב זה נקרא Tendinosis .

מהם הסימפטומים של דלקת בגיד אכילס?

ל-Achilles tendonitis  ו-Achilles tendinosis  יש אותם סימפטומים וקשה לאבחן ביניהם. לשלב האקוטי לוקח מספר שבועות כדי להפוך למצב כרוני.

הסימפטומים הם: נפיחות, אדמומיות, רגישות לכאב באזור הדלקת, כאבים בזמן הליכה וריצה.

סימפטומים נוספים:

כאב בשעת מתיחת הרגליים, למשל כאשר עומדים על קצות אצבעות.

כאב ונוקשות באיזור הגיד בבקרים.

התעבות של הגיד שהינה נראית לעין או מורגשת במישוש.

הסימפטומים יהיו חזקים במיוחד לאחר פעילויות ספורטיביות המכבידות על הגיד. כמו כן, במקרים רבים הסובלים מבעיה זו מתלוננים על כאבים במשך תקופות מסוימות שביניהן הפוגות ואחריהן הכאבים חוזרים.

מה יכול לגרום לדלקת בגיד אכילס?

• ריצה ממושכת למרחקים – ככל שהריצה היא למרחקים ארוכים יותר
וככל שהריצה היא לפרק זמן ממושך יותר ומתבצעת בעיקר על גבי משטח גס – הסיכוי לפגיעה גובר

• ככל שכף הרגל שטוחה יותר (פלטפוס) נוצר עומס על צד אחד של הגיד וזה עלול לגרום לדלקת בגיד

• הגבלה וחולשה בשרירי התאומים ובטווחי התנועה שבקרסול

איך מטפלים בבעיה?

בשלב האקוטי יש מאפיינים דלקתיים, כי הגוף מנסה להתגבר על הבעיה. אבל במצב זה אין אספקת דם לגידים בכדי לעזור לגוף להחלים. עם זאת, אפשר לבצע תרגילים ספציפיים שיכולים לעלות את סיכויי ההחלמה, במיוחד בשלב האקוטי – תרגילי מתיחות וחיזוק שרירי התאומים.

בשלב הכרוני התרגילים פחות אפקטיביים, כי הגוף בשלב זה לא הצליח להתגבר על הבעיה. הטיפול האופטימלי הוא טיפול שמאפשר או משחזר מאפיינים דלקתיים בכדי לייצר זרימת דם וקרעים מיקרוסקופיים ברקמה. כל אלו גורמים להתפתחות רקמות חדשות.

ניתן לעשות זאת באמצעות טיפול בגלי הלם, עיסוי רקמות עמוק ואולטרה-סאונד.

המרכיב הבסיסי בטיפול בדלקת בגיד אכילס הוא מנוחה. עם זאת, המנוחה יכולה להקל על הכאבים ותחושת אי הנוחות, אך לעיתים רחוקות זו מספיקה על מנת לחזור לפעילות מלאה.

עוד דרכי טיפול אפשריות:

מדרסים – לעיתים מדרסים מותאמים אישית יכולים לספק די תמיכה בגיד על מנת להחזיר את המטופל לשגרת אימונים. ברוב המקרים ספורטאים המטופלים בטיפול השמרני חוזרים לפעילות ספורטיבית מלאה תוך פרק זמן קצר יחסית וללא כל מגבלות.

פיזיותרפיה – תוכנית שיקומית אשר תכלול בין היתר פעילות גופנית ומתיחות לחיזוק השרירים התומכים בגיד האכילס, וביניהם שרירי השוקיים. פיזיותרפיה יכולה לכלול גם מובילזציות, עיסוי, אלקטרותרפיה, תרמותרפיה וכו’.

חבישה – חבישה מוגבהת להורדת העומס והמתח מהגיד.

טיפול תרופתי – הטיפול כולל מתן- NSAID’s תרופות אנטי דלקתיות ללא סטרואידים כגון וולטרן. הטיפול בתרופות אלו שנוי במחלוקת מאחר שידוע כי הן תורמות לטיפול אך עם זאת לא הוכחו כמרפאות בשל עצמן. התפרצות מחודשת של המחלה לאחר הפסקת הטיפול בהן הינה שכיחה.

גבס הליכה זמני – בעבר היה נפוץ השימוש בגבס לטיפול בגיד אכילס, אך כיום נמנעים מטיפול זה שכן הוא פוגע בחילוף החומרים המקומי ולכן גם באיכות הריפוי.

ניתוח – מטופלים מופנים לניתוח בגיד אכילס רק במקרי קיצון בהם אף אחד מהטיפולים האחרים, הנקראים טיפולים שמרניים, לא הביא לתוצאות הרצויות.

טיפול שמרני או ניתוח?

כאמור, נהוג להפנות מטופלים לניתוח רק כאשר מגוון האופציות של הטיפול השמרני מוצו והוכיחו את עצמן כלא מועילות, ובכל זאת לכל אחת מהשיטות יתרונותיה.

בעד ניתוח:

במידה שהטיפול השמרני מוצה וכשל בפתרון הבעיה, ניתוח הינו המוצא האפשרי האחרון.

ניתוח פותר את הבעיה מהשורש.

כאשר הניתוח מוצלח – ההבראה היא ארוכת טווח אם לא תמידית.

במקרים בהם ספורטאים עברו טיפול שמרני אשר לא הניב תוצאות, טיפול שמרני נוסף עלול להושיבם על “הספסל” לזמן ארוך ולפגוע בעיסוקם.

בעד טיפול שמרני:

ניתוח הינו האופציה האחרונה לטיפול ולכן, בעיקר במקרה ראשון של פתולוגיה, יש תחילה “לנסות” את מגוון הטיפולים השמרניים.

זמן ההחלמה מניתוח הינו ארוך (עלול להמשך חודשים) ובמהלכו פעילות ספורטיבית אסורה בהחלט.

לניתוח עלולים להיות סיבוכים אשר יחמירו את מצב הגיד.

ברוב המקרים, ספורטאים המטופלים בטיפול השמרני, חוזרים לפעילות ספורטיבית מלאה תוך פרק זמן קצר יחסית וללא כל מגבלות.

במהלך הטיפול ולאחריו (לשימור המצב התקין) מומלץ להיעזר במדרסים בהתאמה אישית,
בנעליים מתאימות למבנה כף הרגל ובתרגילי מתיחות וחיזוק שרירי התאומים.